<h1>הרוקח סימן שס"ז</h1>
<h2>דף פז.</h2>
היסח הדעת בברכות. סח אחר הברכות מרבינו תם. כלל זה בידך כל מצוה שבירך עליה והפסיק וסח בנתים ולא סגי ליה אם לא יגמרנה כגון קריאת מגילה וקריאת שמע וכיוצא בהן בירך על תקיעת שופר ותקע קשר"ק וסח בין קשר"ק לקש"ק או בין קש"ק לקר"ק או לאחר תקיעה ראשונה אין צריך לברך פעם שנייה דהא לא סגי ליה שלא יגמור התקיעות כולן ולא אסח דעתיה מברכה ראשונה וכן אם סח בין התקיעות אין צריך לחזור ולברך, אבל סח בין שחיטה לשחיטה חייב לחזור ולברך לפני שחיטה שנייה מאחר שהסיח דעתו ממנה. והביא רבי' תם ראיי' ממנחות בהקומץ רבה סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך והסח בנתים כבר נגמר מצותו שבירך עליה והסיח דעתו לכך חוזר ומברך כמו גבי שחיטה כשבירך על השחיטה ושחט אחד וסח בנתים דאי בעי שחיט לשני ואי בעי לא שחיט מכל מקום גמר מצוה איכא אע"ג דלא שחיט לשני כיון ששחט את הראשון. ובפ' הקומץ רבה (דף ל"ו) סח אין לא סח אינו מברך בשום עניין והא שלח רב הונא וכו' אלמא דמברך שתים בלא סח ומשני לא סח מברך אחת להניח תפילין סח מברך שתים להניח תפילין גם על של ראש להניח תפילין סח חוזר ומברך משמע אותה ברכה עצמה אבל מילתא פסיקא הוא דרבי יוחנן בלא סח מיירי ומברך להניח תפילין ומצות תפילין, וכן סדר דרב עמרם מסדר להניח תפילין ועל מצות תפילין עם סדר ברכות של יום ויום. ונראה דב' מצות הן דלא מעכבי אהדדי על כן כשסח הוי הפסק וצריך לברך, ולא דמי להא דאמר בפרק ע"פ (דף ק"ג) הב לן ונברך שהכניס עצמו במצות ברכת המזון אינו יכול ליפטר הימנ' עוד אין לו לשתות אם לא יברך ברכת המזון, כדמשמע בפ' כיסוי הדם דמקשי איתס' לכו למישתי חמר' הכא נמי דאיטפל ליה בכיסוי הדם איחייב ליה ברכה אחרת ומשני התם משתי וברוכי בהדי הדדי לא איפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא לא הוי הפסק כל שכן דיבורא הוי הפסק.
